נראה ואינו נראה

מאת: אילה שלו

את הטיפול ההומאופתי אני אולי לא יודעת להסביר, אומרת הפסיכולוגית ד"ר שולמית ענבר, אבל עם התוצאות שלו אני לא יכולה להתווכח. הן ברורות וחד משמעיות, וזה מה שאני רוצה לתת למטופלים שלי.

ד"ר שולמית ענבר, פסיכולוגית התפתחותית קלינית, מטפלת בזוגות, מבוגרים וילדים כבר 26 שנה. לצד הטיפול הפסיכולוגי הקלאסי, ישנם מקרים שבהם היא משתפת פעולה עם ד"ר קובי פריד, הומאופת מוסמך, כדי לתת מזור למטופלים שהטיפול הפסיכולוגי בלבד אינו עונה באופן מלא על צרכיהם.

ד"ר ענבר, בהכשרתך את פסיכולוגית לכל דבר, נכון?

בהחלט. את התואר שלי בפסיכולוגיה עשיתי באוניברסיטה בארצות הברית, בפסיכולוגיה התפתחותית ובפסיכולוגיה קלינית. ההכשרה שלי היא מאוד מחקרית, מאוד אמפירית, והחשיבה שלי תואמת את המודל המחקרי הזה: מה שקיים זה רק מה שניתן לראות.

ועם זה, ישנם מקרים שבהם את משתפת פעולה עם ד"ר פריד, רופא הומאופת.

נכון. אני פרקטית, ובמובן מסוים אפשר להגיד שגם העבודה עם ד"ר פריד היא אמפירית. מחד, הרמדי ההומאופתית אולי לא מתוקפת מחקרית על פי השיטה המדעית, אבל מאידך, התוצאות נראות ומדברות בעד עצמן. ההבדל שההומאופתיה עושה הוא לפעמים עוצר נשימה ממש. עם זה אני לא יכולה, ולא רוצה, להתווכח. בשורה התחתונה, שנינו מחפשים לתת למטופלים את העזרה וההקלה שהם זקוקים להן, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים.

את יכולה לתת דוגמה או שתיים?

היה מקרה אחד, למשל, של ילדה בת שבע, שהגיעה אליי עם התקף של משהו לא ברור. הייתה לה אובססיה של לא לגעת בשום דבר. לא בקירות, לא באנשים – כלום. זה הגיע למצב שהיא הסתובבה עם ידיים באוויר. הרפואה לא ידעה איך להתייחס לתופעה הזאת, וכך גם הפסיכיאטריה. לא היה ברור על איזה רקע זה קורה. ככה הם הגיעו אליי, והכנסתי את ד"ר פריד לתמונה. המקרה היה קיצוני, והטיפול דרש תגובה תואמת. אחרי שבועיים של טיפול מאוד אקוטי, מאוד אינטנסיבי, כבר הייתה הקלה בסימפטומים של הילדה.

מקרה נוסף שעולה בדעתי, בגלל ההשפעה הכל כך ברורה של הטיפול ההומאופתי, היה עם ילד בן תשע שהגיע במצב של חוסר ביטחון מאוד קיצוני. למרות שהיה בעל אינטליגנציה שכלית ורגשית מאוד גבוהה, הוא סבל מדימוי עצמי מאוד נמוך, דימוי גוף מאוד נמוך, לא היו לו חברים בכלל. הוא לא האמין בעצמו וביכולות שלו. במקרה שלו, העבודה הטיפולית הפסיכולוגית פשוט לא נתנה מספיק מענה. היה ברור שצריך משהו נוסף, שהמילים מצליחות להגיע אליו רק עד מקום מסוים, ואחר כך הן נחסמות. כשד"ר פריד נכנס לתמונה, התמונה השתנתה בצורה יוצאת דופן. והיום, כחמש שנים אחרי, הוא נער פתוח וחייכן, עם דימוי גוף של חתיך, מוקף הרבה חברים. החיים שלו קיבלו תפנית מרהיבה.

ואני יכולה לספר על עוד מקרה, שבו העזרה ההומאופתית הייתה חדה וברורה. במקרה הזה נפגשתי עם ילדה בת אחת-עשרה, שסבלה מפרפקציוניזם קיצוני ורגישות פיזית גבוהה. המצב הזה גרר תופעות לוואי של שנאה עצמית, כי על פי תפיסתה, היא תמיד לא מספיק טובה. היא לא הלכה למקומות, התקשתה להתערות חברתית וסבלה מכאבי ראש איומים. אני מצדי עשיתי את העבודה שלי, וכשד"ר פריד נכנס לתמונה, כאבי הראש הנוראיים ממש שהיו לה, פשוט חלפו. עם זה באמת שאי אפשר להתווכח.

זה נשמע מדהים. איך את מסבירה את זה?

האמת היא שאין לי הסבר. אבל היום, אחרי עשרים שנה של עבודה משותפת עם ד"ר פריד, ברור לי מעל לכל ספק שיש רבדים שהטיפול הפסיכולוגי לא מגיע אליהם, והטיפול ההומאופתי כן. במקרים כאלה, שיתוף פעולה של שתי הגישות יכול להיות מאוד מאוד מעצים. כמו שאמרתי, הרבדים המילוליים, שבאים לידי ביטוי בחדר הטיפולי שלי, מגיעים עד למקום מסוים. ההומאופתיה מחלחלת לרבדים אחרים, אנרגטיים, שעושים את העבודה שלהם באופן שאני לא יודעת לתת לו הסבר, אבל ערה לגמרי לתוצאות היפות שהוא נותן.

אז את נותנת לזה מקום מלא, על אף שאת לא יודעת להסביר את זה.

אני מאמינה שחלק מלהיות פסיכולוג בוגר, בשל, זה להיות מסוגל לקבל דברים שלא בדיוק תואמים לתיאוריה שלך, תוך שאת בפוקוס על מה שעוזר למטופלים שלך. ואין לי ספק שההומאופתיה עוזרת. אז אני יכולה לחשוב שזה מוזר, שאיך זה יכול להיות שנותנים למישהו כלום, והכלום הזה מביא לתוצאות כל כך יפות. אבל אני פרקטית, ואני מונעת מהרצון לעזור למטופלים שלי, ואני רואה שזה עובד. ביני לביני אני מבינה שהמילים מגיעות עד לנקודה מסוימת. התבניות הקבועות והמנגנונים המפעילים אותנו אוחזים לעתים חזק מאוד, עמוק מאוד. קשה למילים להגיע לשם. וכנראה משהו בעבודה האנרגטית של ההומאופתיה נותן עוד משהו, פותח ערוץ נוסף. אז מבחינתי, אני מוכנה לקבל את זה שאני לא יודעת מה זה, תמורת זה שאני רואה תוצאות.

כמעט מיותר לשאול, אבל בכל זאת – את ממליצה על השילוב הפסיכולוגי-הומאופתי, נכון?

כמובן. אני יכולה רק לחזור ולהדגיש – זה עובד. אני ממליצה בכל פה, גם לקולגות וגם למטופלים, לבדוק את האופציה הזאת של שילוב בין התחומים. זה מצב של win-win. במיוחד אם מדובר בילדים, ובמיוחד אם האלטרנטיבה זה תרופות, כימיה.

ואולי כאן המקום להגיד משהו קצת יותר אישי. גם האישיות של המטפל היא מאוד משמעותית. אני סומכת על קובי פריד, על המקצועיות שלו ועל היושרה שלו. אני מאוד בוטחת שהוא יידע ליצור דיאלוג טוב עם הילד, שהוא לא ישאיר ילד עם תחושה שחיטטו לו בנשמה ולא יפתח תקוות שווא. אני לא אתנגד, כמובן, עם מטופל יגיע אליי מלווה בהומאופת אחר, אבל אני לא עובדת עם הומאופתים נוספים.